"אהבה ממבט ראשון" | מחזמר

מאז המאה ה-20, התיאטרון המוזיקלי הוגדר כמחזות בהם שירים וריקודים משולבים במלואם לתוך סיפור עשוי היטב, בעל מטרות דרמטיות רציניות, המסוגל לעורר רגשות אמיתיים אחרים מאשר צחוק. שלושת המרכיבים העיקריים של מחזמר הם המוזיקה, המילים והסיפור. עלילת המחזמר מתייחסת לסיפור, פיתוח דמות ומבנה דרמטי, כולל דיאלוג מדבר, אבל גם יכולה להתייחס לדיאלוג ולמילים יחד, שלפעמים מכונים לברית ("ספרון" באיטלקית). המוזיקה והמילים יחד יוצרים את המחזמר, אבל הפרשנות הניתנת על ידי הצוות היצירתי משפיעה על הדרך שבה המחזמר מוצג. הצוות כולל את הבמאי, המנהל המוזיקלי ובדרך כלל גם הכוריאוגרף. הפקת המחזמר מאופיינת גם באופן יצירתי על ידי היבטים טכניים, כגון עיצוב תלבושות, תפאורה, תאורה וסאונד, שלרוב משתנים מההפקה המקורית להפקות האחרות. כמה אלמנטים לעומת זאת, יכולים להישמר מההפקה המקורית, כמו הכוריאוגרפיה. אין אורך קבוע למחזמר, הוא יכול לנוע בין מערכה אחת קצרה לכמה וכמה שעות. רוב מחזות הזמר נעים בין שעה וחצי לשלוש שעות. מחזות זמר בדרך כלל מוצגים בשתי מערכות, עם הפסקה אחת קצרה ביניהם, כשהמערכה הראשונה אינטנסיבית יותר מהשנייה. המערכה הראשונה מציגה בדרך כלל את מרבית הדמויות ואת המוזיקה העיקרית, ולעיתים קרובות מסתיימת עם כניסתו של סיבוך בעלילה הדרמטית, ואילו המערכה השנייה יכולה להציג כמה שירים חדשים, אבל חוזרת לרוב על נושאים מוזיקליים חשובים ופותרת את הסכסוך או הסיבוך. מחזמר בנוי בדרך כלל סביב ארבע עד שש מנגינות נושא מרכזיות, החוזרות בשלב מאוחר יותר במופע, אף על פי שהוא יכול להיות מורכב מסדרה של שירים שאינם קשורים בהכרח אחד לשני מבחינה מוזיקלית. הדיאלוג מתבצע בין היצירות המוזיקליות, אם כי יכולים להיות דיאלוגים ותמלילים מושרים (שהעלילה בהם מתפתחת באמצעות הקטעים המוזיקליים), בעיקר במחזות זמר "דרך השירה" כמו "עלובי החיים", "פנטום האופרה" ו"אוויטה". הרגעים הדרמטיים הגדולים ביותר בעלילת המחזמר מבוצעים פעמים רבות בשיר. שירי המחזמר מותאמים למצב הדמויות בתוך הסיפור, אם כי היו פעמים שלדעת המבקרים, השילוב הזה בין המוזיקה והסיפור היה קלוש. בדרך כלל, הרבה פחות מילים מושרות בשיר של חמש דקות מאשר מדוברות בדיאלוג, ולכן יש פחות זמן לפתח דרמה במחזמר מאשר במחזה רגיל, כיוון שהמחזמר בדרך כלל מקדיש זמן רב יותר למוזיקה מאשר לדיאלוגים. במצב דחוס כזה, הכותבים חייבים לפתח את הדמויות ואת העלילה. עלילת המחזמר יכולה להיות מקורית, או שהיא עשויה להילקח מרומנים ("איש למנשה", "עלובי החיים"), מהצגות ("הלו, דולי!"), אגדות קלאסיות ("קמלוט"), אירועים היסטוריים ("אוויטה") או סרטים ("המפיקים", "בילי אליוט") ובכללם סרטים מוזיקליים הכוללים שירים כגון "מלך האריות". מצד שני, הרבה מחזות זמר מוצלחים עובדו לסרטים מוזיקליים, כמו "צלילי המוסיקה", "סיפור הפרברים", "גבירתי הנאווה" ו"שיקגו". תיאטרון מוזיקלי קשור קשר הדוק לצורה התיאטרלית של אופרה, אבל בעל מאפיינים שונים. מחזות זמר שמים בדרך כלל דגש רב יותר על דיאלוג מדבר, על ריקודים, על שימוש בז'אנרים שונים של המוזיקה הפופולרית ועל הימנעות ממוסכמות אופראיות מסוימות. בניגוד לאופרה, מחזמר כמעט תמיד מבוצע בשפתם של קהל הצופים. מחזות זמר שהופקו בלונדון או בניו יורק למשל, מושרים תמיד באנגלית, גם אם הם נכתבו במקור בשפה אחרת (כמו "עלובי החיים" שנכתב במקור בצרפתית). בעוד זמר אופרה הוא בעיקר זמר ורק באופן משני שחקן, שחקן מחזות הזמר הוא גם שחקן, גם זמר וגם רקדן. מי שמצטיין באופן שווה בכל שלוש הקטגוריות (שירה, משחק וריקוד) מכונה "איום משולש". מלחיני מחזות הזמר מתאימים לעיתים קרובות את הדרישות הקוליות של התפקיד לשחקנים מסוימים. כיום, במאי מחזות זמר באולמות הגדולים משתמשים בדרך כלל בקטעי שירה בפלייבק של השחקנים, באופן שלא יאושר בהקשר האופראי. לעיתים קרובות קשה להבחין בין הסוגים השונים של תיאטרון מוזיקלי, הכוללים "מחזה מוזיקלי", "קומדיה מוזיקלית", "אופרטה" ו"אופרה לייט".

הנה כמה מחזות זמר מהידועים שבעולם, ותרמו לתרבות המחזות הזמר תרומות משמעותיות. "גבירתי הנאווה" - מבוסס על המחזה "פיגמליון" של ג'ורג' ברנרד שו, שבו ביקורת נוקבת על ההתייחסות למעמדות החברתיים באנגליה. "אופרה בגרוש" מאת המחזאי הגרמני ברטולט ברכט והמלחין קורט וייל. "אוליבר!" מחזמר בריטי המבוסס על אוליבר טוויסט של צ'ארלס דיקנס. "צלילי המוזיקה" המבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של מריה ואן טראפ, ונכתב והולחן על ידי ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין. "קנדיד" על פי הספר של וולטר, החל כמחזמר שהקדים את תקופתו והפך לאופרה. "כנר על הגג" המבוסס על סיפור "טוביה החולב" של שלום עליכם. "קרא לי מאדאם" - עם שירים של אירווינג ברלין. "קברט" המבוסס על הנובלה "פרידה מברלין" של כריסטופר אישרווד. "המלך ואני" המבוסס על הספר "אנה ומלך סיאם". "סיפור הפרברים" - שאב השראה מעלילת "רומיאו ויוליה" עם מוזיקה של ליאונרד ברנשטיין ומילים של סטיבן סונדהיים. "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" - המספר את סיפורו של יוסף המקראי. "עלובי החיים" מחזמר על פי הספר "עלובי החיים" מאת ויקטור הוגו. "מופע האימים של רוקי" - מחזמר על תרבות הטרנס בשנות השבעים, נכתב על ידי ריצ'רד או'בריאן. "פנטום האופרה" מחזמר שלחניו נכתבו על ידי אנדרו לויד ובר למילים של צ'ארלס הארט וריצ'רד סטילגו על פי הרומן פנטום האופרה שכתב גסטון לרו. נחשב למחזמר המצליח ביותר בכל הזמנים. "רנט" מחזמר של ג'ונת'ן לרסון המבוסס על האופרה "לה בוהם" מאת ג'אקומו פוצ'יני. "אבניו Q" מחזמר של רוברט לופז וג'ף מרקס המבוסס על התוכנית "רחוב סומסום". "קומפני" - החל את הטרנד של "מחזמר קונספט", סיפור שיש בו עלילה, אך אין סיפור. "מרשעת" מחזמר המבוסס על הספר "מרשעת: קורות חייה וזמנה של המכשפה הרעה מהמערב" של גרגורי מגווייר, המחזמר עובד על ידי וויני הולצמן, והשירים נכתבו על ידי סטפן שוורץ. "היירספריי" - מחזמר מבוסס על סרט הקאלט משנות השמונים. "שיקגו" מחזמר המבוסס על החיים בארצות הברית בשנות ה-30 של המאה ה-20. "המפיקים" מאת מל ברוקס ותומס מיהן, מבוסס על הסרט "המפיקים" של ברוקס משנת 1967. "שיער" - מחזמר רוק שקדם לפסטיבל וודסטוק. "גריז" מחזמר על נוער ה"גריזרס" של שנות ה-50 של המאה ה-20. "מלך האריות" - מחזמר המבוסס על הסרט מלך האריות של אולפני וולט דיסני. "היפה והחיה" - מבוסס על הסרט המצליח והמועמד לאוסקר מבית אולפני וולט דיסני. "בילי אליוט - המחזמר" - מחזמר המבוסס על הסרט בילי אליוט, הולחן על ידי אלטון ג'ון. "המילטון" - מחזמר על חייו של אלכסנדר המילטון, ויחסיו עם מייסדי ארצות הברית. "ביקור התזמורת" - מחזמר המבוסס על הסרט הישראלי המצליח באותו השם. האדסטאון - מחזמר המבוסס על סיפור מהמיתולוגיה היוונית של אורפאוס.

כבר בזמנים עברו ידועות הצגות מוזיקליות של חובבים, בעיקר סביב סיפורי התנ"ך, ביידיש אך גם בעברית. במאה ה-16 החלו במזרח אירופה מופעי הפורים שפיל ההיתוליים לחג הפורים, קומדיות שבהן שחקנים חובבים מופיעים בסגנון הקומדיה דל ארטה, וכוללים שירים היתוליים, מוזיקה, ריקודים וטקסט קומי. באותה מאה נכתב על ידי יהודה סומו המחזה המוזיקלי "צחות בדיחותא דקידושין", קומדיה על אירוסין שנחשב למחזה העברי הראשון. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 בוצעו אופרטות חובבניות בריכוזים יהודיים. בתקופה זו בלט באירופה המחזאי היהודי אברהם גולדפדן שהשפעתו על התיאטרון המוזיקלי הייתה רבה. מחזותיו המוזיקליים ביידיש "המכשפה" ו"שני קונילמל" הציגו את חיי היהודים העממיים בעיירות. האופרטה "שולמית" שכתב, הציגה סיפור המבוסס על אגדה תלמודית. העולים ממזרח אירופה הביאו את "שולמית" גם לארץ ישראל והציגו אותה בקבוצות חובבים, וב-1922 החליט התיאטרון הדרמטי בתל אביב להעלותה בגרסה בעברית. התיאטראות סאטיריים-מוזיקליים "הקומקום" ו"המטאטא" שקמו בתל אביב בסוף שנות ה-20 העלו בעיקר מופעי מערכונים, אך בשנת 1933 עלה ב"מטאטא" מה שנחשב כמחזה המוזיקלי העברי הראשון שנכתב בארץ ישראל: "המנון לתוצרת הארץ" שכתב עמנואל הרוסי עם מוזיקה של משה וילנסקי. בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל, נעשו שני ניסיונות ראשוניים ליצור מחזמר עברי. ב-1956 העלה ג'ורג' ואל בתיאטרונו המוזיקלי "דו-רה-מי", גרסה חדשה של "שולמית" בכיכובה של שושנה דמארי. ההפקה, שנחשבת בעיני רבים ל"מחזמר העברי הראשון", הייתה עשירה ביותר, אולם עקב חובות התיאטרון היא ירדה לאחר חודשים בודדים. באותה השנה הועלה בתיאטרון האהל המחזמר "חמש חמש" עם מוזיקה של יוחנן זראי לפזמונים של נעמי שמר, על פי המחזה "פשיטה בכפר" שכתב אהרן מגד ללהקת פיקוד המרכז. "תור הזהב" של מחזות הזמר העבריים התרחש בשנות ה-60, בשורה של מחזות מצליחים. הראשון שבהם עלה בשנת 1964 על במת הקאמרי - "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של נתן אלתרמן (על פי סמי גרונמן) עם מוזיקה של סשה ארגוב. המחזמר, המספר על משחק תפקידים בין שלמה המלך לסנדלר פשוט, נחשב אחד המצליחים בכל הזמנים בישראל מבחינה אמנותית וקופתית, הועלה קרוב ל-1,000 פעמים, קטף ביקורות משבחות ועלה פעמיים נוספות. באותן שנים העלו המפיקים-יוצרים חפר ובן אמוץ מופעי קברט מצליחים בחמאם ביפו (בהם "תל אביב הקטנה" על ראשיתה של העיר), וב-1965 הפיקו את "המגילה", מחזמר מקורי ביידיש ובעברית שעיבד שמואל בונים על פי ספרו של איציק מאנגר עם מוזיקה של דובי זלצר. בשנות ה-60 דרך בישראל כוכבו של המפיק גיורא גודיק. הוא רכש את תיאטרון אלהמברה ביפו והעלה בו שורה של מחזות זמר לועזיים מצליחים בגרסה עברית. ב-1966 החליט להפיק מחזמר מקורי - "קזבלן" מאת יגאל מוסינזון שהועלה עשור לפני כן כהצגה דרמטית. המחזמר, הנוגע במספר סוגיות הקשורות לחברה הישראלית כמו השסע העדתי, הפך בכיכובו של יהורם גאון להצלחת ענק, וסימל על פי דן אלמגור "דמות של סולידריות וגאווה לאנשים ממוצא ספרדי.. הוא נתן ביטוי לרגשות של אפליה שנרכשה במהלך השנים הראשונות לקיום המדינה על ידי העולים החדשים תושבי המעברות". ב-1968 העלה גודיק את המחזמר המצליח "איי לייק מייק" שביטא את הגאווה הישראלית והאפוריה לאחר מלחמת ששת הימים. קריסתו הכלכלית של גודיק בראשית שנות ה-70 השפיעה על מפיקים ישראליים, שלא העזו תקופה ארוכה להעלות מחזות זמר גדולים. מאז "תור הזהב" של שנות ה-60 נוצרו מעט מאוד מחזות זמר עבריים חדשים, כשהתיאטראות והמפיקים העדיפו להעלות בעיקר מחזות זמר לועזיים או חידושים של הפקות עבר. אחת ההצלחות הבודדות היה "סאלח שבתי", עיבוד של אפרים קישון ב-1988 לסרטו משנות ה-60, שהציג את חייהם של תושבי המעברות המזרחיים. החידוש של הבימה בשנת 1998 ל"בוסתן ספרדי" מאת יצחק נבון היה הצלחת ענק, אך הוא אינו נחשב למחזמר עלילתי בהגדרתו, אלא אוסף של סיפורים, מערכונים ושירים, שהחיו בעברית את סיפורי הלאדינו הירושלמיים. המחזמר "מרי לו" מ-2002, שנתפר סביב שיריו המוכרים של צביקה פיק, הצליח גם הוא. מי שממשיכים בהצלחה כלכלית רבה מדי שנה הם מחזות הזמר לילדים, שרובם עולים כהפקות מסחריות לחנוכה ומבוססים על אגדות עם ידועות. מחזות זמר ידועים מז'אנר זה הוא "פיטר פן" בכיכובם של חנוך רוזן וחני נחמיאס והקוסם! (המבוסס על הקוסם מארץ עוץ) בכיכובם של מיכל ינאי ואריק לביא. אחד הבולטים במחזות הזמר לילדים הוא "עוץ לי גוץ לי" שכתב אברהם שלונסקי על פי אגדת האחים גרים והלחין דובי זלצר. המחזמר, שנכתב ב-1965 בחרוזים וכולל משלב גבוה של עברית, מועלה מדי מספר שנים.

Nina Penner, Storytelling in Opera and Musical Theater, Indiana University Press, 2020 (הספר בקטלוג ULI) Stephen Hinton, Weill's Musical Theater: Stages of Reform, University of California Press, 2012 (הספר בקטלוג ULI) Robert W. Schneider, Shannon Agnew (eds.), Fifty Key Stage Musicals, Routledge, 2022 (הספר בקטלוג ULI) Eddie Shapiro, Nothing Like a Dame: Conversations with the Great Women of Musical Theater, Oxford University Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI) Jake Johnson, Lying in the Middle: Musical Theater and Belief at the Heart of America, University of Illinois Press, 2021 (הספר בקטלוג ULI) Jake Johnson, Mormons, Musical Theater, and Belonging in America, University of Illinois Press, 2020 (הספר בקטלוג ULI) David J. Buch, Magic Flutes and Enchanted Forests: the Supernatural in Eighteenth-Century Musical Theater, University of Chicago Press, 2009 (הספר בקטלוג ULI) Jeffrey Magee, Irving Berlin's American Musical Theater, Oxford University Press, 2012 (הספר בקטלוג ULI) James Leve, American Musical Theater, Oxford University Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI) David J. Buch, Representations of Jews in the Musical Theater of the Habsburg Empire (1788-1807), The Jewish Music Research Center, 2012 (הספר בקטלוג ULI) Dominic Symonds, Millie Taylor (eds.), Gestures of Music Theatre: the Performativity of Song and Dance, Oxford University Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI) Allen Cohen, Writing Musical Theater, Palgrave Macmillan, 2006 (הספר בקטלוג ULI) James Leve, Donelle Ruwe (eds.), Children, Childhood, and Musical Theater, Routledge, 2020 (הספר בקטלוג ULI) Dominic Symonds, Pamela Karantonis (eds.), The Legacy of Opera: Reading Music Theater as Experience and Performance, Rodopi, 2013 (הספר בקטלוג ULI) Warren Hoffman, The Great White Way: Race and the Broadway Musical, Rutgers University Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI) Philip Lambert, To Broadway, To Life! the Musical Theater of Bock and Harnick, Oxford University Press, 2011 (הספר בקטלוג ULI) Thomas Laurence Riis, Just Before Jazz: Black Musical Theater in New York, 1890-1915, Smithsonian Institution Press, 1989 (הספר בקטלוג ULI) John M. Clum, Something for the Boys: Musical Theater and Gay Culture, St. Martin's Press, 1999 (הספר בקטלוג ULI) John Charles Franceschina, Music Theory Through Musical Theatre: Putting it Together, Oxford University Press, 2015 (הספר בקטלוג ULI)

סרט מוזיקלי